פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' אמסלם ואח'

פסק דין

התביעה שלפני עניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת ביום 23.11.11.

המחלוקות העובדתיות בין הצדדים מצומצמות.

אין מחלוקת כי הנתבעת 1 נהגה ברכב הנתבעות וחצתה את הצמת הסמוך לקניון בעיר נס ציונה ("הקניותר"), תוך פנייה שמאלה כשמופע האור ברמזור בכיוון נסיעתה - אדום.

אין גם מחלוקת כי נהג רכב התובעת נסע בצמת האמור, על הכביש הראשי, מכיוון העיר רחובות לכיוון העיר ראשון לציון בנתיב הימני לנסיעה ישר, ונכנס לצמת בחסות מופע אור ירוק ברמזור.

הנתבעת 1 הודתה כי האשם העיקרי בתאונה זו היא כשנהגה בטעות כשמופע האור ברמזור לפנייה שמאלה היה אדום (ראה גם טופס ההודעה נ/1).

הנתבעת 2 פיצתה את התובעת בסך של 11,807 ₪.

לטענת ב"כ הנתבעות, הנתבעת 2 הפחיתה בגין רשלנות נהג רכב התובעת שיעור של 15% מסכום הפיצוי כמפורט במכתב הדחייה.

התביעה שלפני עניינה הפרשים.

לאחר ששמעתי את הנהגים מצאתי כי אכן היתה גם רשלנות מצדו של נהג התובעת.

לעניין זה ראה גם דברי כבוד השופט גויטין, אשר קבע כי זכות הקדימה אינה מוחלטת אלא זכות יחסית, ואין להשתמש בה בעיניים עצומות, ובאותו מקרה קבע אשם בשיעור של 20% לנהג בעל זכות הקדימה – אשר ראה את הרכב הפוגע מבעוד מועד ובמרחק של כ-10 מטר מהצומת:

"אף-על-פי שניתנה לאדם זכות-קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי-רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות-קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה... הנהג, שהוא בעל זכות-יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התנגשות" (ע"א 267/58 לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג 1250-1257).

ראה גם ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן ואש, פ''ד כט(2) 341:

"... אין אנו מקבלים את הטענה... לא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכלתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה. ע"א 59/69, אותה מידה, אם לא יותר מזה, על הנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור "עצור" המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להיכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חפשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן".

בפרשת חנחן הנ"ל (ע.א. 553/73) נקבע "נהג, על אף היותו בעל זכות דרך, צריך להיות ער לנעשה בכביש".

על פי מיקומי הנזק ברכב הנתבעות (דלת אחורית וכנף אחורית) וצילום מקום התאונה עולה כי היה על נהג רכב התובעת להבחין ברכב הנתבעים חוצה את הצמת.

נהג רכב התובעת העיד כי ניסה לעצור אך על אף שבלם לא הצליח למנוע את התאונה. "אני בלמתי כמובן, עליה".

לנוכח תקנות 21(ג) ; 51 ובעיקר תקנה 65 לתקנות התעבורה יש להטיל גם אחריות על נהג רכב התובעת

אני סבורה כי אמנם האשם העיקרי בגרם התאונה מונח לפתחה של הנתבעת 1, אך אין בכך כדי לשלול אחריות, גם אם פחותה על נהג רכב התובעת.

אני סבורה כי השיעור אותו נקבה הנתבעת 2, של 15% הינו הגיוני וסביר בנסיבות העניין.